הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
לפני כשנה התראיינה יו”ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ’ ל’סופשבוע’ של מעריב ונשאלה על ידי סגן עורך המוסף, רונן טל, עד כמה רחוק מגיעות השאיפות שלה.
“להיות ראש ממשלה זה בתוכניות? “בתסריטים מסוימים כן. כרגע זה ממש לא שייך לתכנון שלי לשנים הקרובות. יש בזה מגלומניה שאני לא מעוניינת להיות חלק ממנה. אבל ברור שכל אדם פוליטי רואה לעצמו גם את התסריט הזה. כרגע הוא לא רלוונטי ואני לא עוסקת בו”
כעבור כמה חודשים, באוגוסט 2011, התראיינה למוסף הארץ ונשאלה על ידי גידי וייץ : את מסמנת את ראשות הממשלה כיעד? “בתור חזון עתידי בוודאי, בתור יעד ריאלי לא. יו”ר מפלגת העבודה לא ייקרא לבית הנשיא אחרי הבחירות הבאות. למפלגת העבודה יש כברת דרך ארוכה לעשות כדי לזכות באמונו של הציבור והיא צריכה לעשות את זה במסלול אמיתי, עמוק, אידיאולוגי וישר. לא בהוקוס פוקוס”.
התסריטים המסוימים והחזון העתידי הקדימו ובאו. מגלומניה בצד וכברת הדרך הארוכה – קוצרה עד מאוד.
הערב, בשעה שרוב כלי התקשורת שובתים ממלאכה (מעט עורכים בדסק, סייקל החדשות השבועי הסתיים) יחימוביץ שלחה את האי מייל השבועי לתומכיה ותורמיה והודיעה להם ש”נוצר מצב פוליטי חדש” וכי “מפלגת העבודה הפכה לאלטרנטיבה המשמעותית ביותר להחליף את נתניהו.”
את הדברים הללו היא מבססת על סקרי דעת קהל שפורסמו ביום שישי. ועוד היא ממשיכה ונשענת על הנגיד סטנלי פישר, שניתוחו את המצב בישראל, “זהה לניתוח שלנו, הסוציאל דמוקרטים. הרפורמה במס העשירה את העשירים ופגעה קשות בעניים ובמעמד הביניים; המדינה נסוגה מתפקידה כמספקת תשתית לאומית אוניברסאלית של חינוך, בריאות ושאר תנאי יסוד לקיום כנהוג במערב; מי שמוסיפים להיפגע יותר מכל הם אנשים עובדים; המינוף הפרוע של הטייקונים אינו תורם לכלכלה והפערים מתרחבים.”
אין אף מילה בהודעה של יחימוביץ’ על נושא תהליך השלום. אף מילה על איומים בטחוניים על המדינה. אף מילה על איראן. על יחסי החוץ של המדינה, על הקשר בין ישראל לארה”ב או ההתפתחויות בעולם הערבי.
אני מכירה את העמדה העקשנית של יחימוביץ’, עמדה שכבר דובר בה רבות, והיא שיחימוביץ’ מאמינה בשיח חברתי חדש, ומבחינתה המשך הדיבור בנושא הפלסטיני לא מצעיד את ישראל קדימה. כשלעצמי, טרם שוכנעתי בכך. זה יכול היה להתאים בדוחק לחברת כנסת זוטרה. מהרגע שהודיעה על התמודדות על ראשות מפלגת העבודה, זה כבר היה מוזר. ועכשיו, זה מוזר שבעתיים.
אינני רואה בסקר המדובר שום גוש חוסם לשמאל ולכן ההצהרה על ראשות ממשלה באה מוקדם מידי. בניגוד לתזה שמופז נמצא בשיאו אחרי הניצחון אני מאמין (כמוהו) שמי שנטש אותו כבר נטש וכעת מופז ילך ויתחזק וימשוך קולות מהפריפריה על חשבון הליכוד ובמקרה שהנס יתרחש ויהיה גוש חוסם לשמאל אז סביר שקדימה של מופז תהיה בראש.
ארנון צודק, יש הרבה הגיון בדבריו. מופז הוא המבוגר האחראי היחיד בין שלושת מנהיגי גוש מרכז, שלי-מוז-יאיר,ובעל הנסיון הגבס ביותר בהפעלת מערכות גדולות ומורכבות. שני האחרים הם טירונים פוליטים ממש כמו לבני.
ועוד לשמוע את הניתוח הזה ממך, ארנון, אני מסירה את הכובע. אהבתך אינה עיוורת וזה יפה.
(-:
שתוכיח לציבור שהיא מסוגלת לנהל משרד ממשלתי, שתוכיח שהיא מסוגלת להנהיג מפלגה שרק לאחרונה נבחרה, עוד לא יבשה הדיו והתיאבון נסק לגבהים חדשים.
זו מהדורה חוזרת של הגב’ לבני, שתיהן ללא נסיון בהפעלת מערכות גדולות ומורכבות, אבל שתיהן הצהירו שהן מתמודדות לראשות הממשלה, בנתיים הגב’ לבני ריסקה את המפלגה שלה והשאירה אדמה חרוכה אחריה.
נקווה שזה לא יהיה גם מצבה של העבודה לאחר כמה שנים תחת מנהיגותה של שלי באופוזיציה.
מה הקשר ללבני, עד כמה שזכור לי, היא היתה שרת משפטים, שרת חוץ, ניהלה מו”מ מול הפלסטינים – לפני שראתה בעצמה מועמדת ראויה. כל מה שאני טוענת בפוסט לעיל הוא שיחימוביץ’ חייבת לציבור גם את עמדותיה בנושאים שחורגים מן הכלכלה-חברה.
גם בכתבה ששודרה בערוץ 10 בתקופת הפריימריז בעבודה היא אמרה שהיא יודעת שהיא לא זאת שתיקרא אל בית הנשיא לאחר הבחירות, וכי היא לא רואה בעצמה מועמדת בשלב הזה לראשות הממשלה. נראה לי שגם היא יודעת שזאת תהיה בעיה לעשות קמפיין שיציג אותה כראש ממשלה. זה לא רק חוסר הניסיון, זה גם איך שחבריה למפלגה רואים אותה. בקמפיין הפריימריז אמר גדול תומכיה היום – יצחק הרצוג, שהיא חסרת ניסיון ולא תוכל להיות ראש ממשלה. ולא רק הוא…
שני דברים. א. אי אפשר לצפות מראש מפלגה כמו העבודה שלא לנסות להציג מצג של סיכוי לנצח, דחוק ככל שיהיה. אני מתקשה להאמין ששלי חושבת שהיא הולכת לעמוד בראש הממשלה הבאה, אבל היא ככן רואה בעבודה כאלטרנטיבה הרצינית היחידה לליכוד כיום.
ב. בסופו של דבר, ברמת העמדות אין לעבודה בשורה חדשה להציע. שלוש הגדולות מציעות פחות או יותר אותו דבר. כולם יודעיפ מה העמדות של העבודה, וכל ניסיון של יחימוביץ להציע חדשה רק יעורר ככנגדה את כל הבטחוניסטים והשוביניסטים. אז בשביל מה זה טוב?
אתה לא יכול להיות אלטרנטיבה לשלטון אם אתה לא מציג שום סדר יום מדיני-בטחוני( כן זה נכון גם לגבי נתניהו) . ישראל, כמאמר הקלישאה, אינה לפלנד , ואי אפשר להתעלם מכל רוחשי הרעות סביבנו .
דובי, הנסיון עד היום עם יחימוביץ מוכיח שכשהיא ראתה את עצמה מועמדת למשהו – היא בהחלט השיגה אותו. אלף, מעבר להיות פוליטיקאית וכניסה לכנסת. בית, עמידה בראש המפלגה.
לגבי ה “בשביל מה זה טוב?” – אני לא חברת מפלגת העבודה ולא רואה את הדברים מן הזווית של אנשי המפלגה. זה טוב בשביל הציבור. זה לא עניין של מיצוב – טוב או לא טוב לה או למתפקדי העבודה – אלא עניין עקרוני.
חשוב להבין,
האמירות של יחימוביץ׳ נובעות לא מתוך הקשר מדיני ואפילו לא חברתי – אלא ממציאות של בחירתה לעמוד בראש מפלגה על סף כליון, עם הסדרי חוב, העדר מנהיגות ודרך ותשתית מוזנחת.
מתוך כל אלו, היה זה חוסר אחריות מצדה להצהיר אחרת ולהבהיר לחברי המפלגה שהיא שמה את שיקום המפלגה (מנגנון ורעיון) בעדיפות עליונה.
הצהרות ריקות מתוכן והשקעת משאבים לא קיימים לטובת מרוץ וירטואלי לראשות הממשלה, הם בדיוק אלו שהביאו את המפלגה למצבה היום.
אז נכון שעיתונאים אוהבים התלהמות, ספינים והצהרות המניבות כותרות ראשיות – אבל כאשר סוף-סוף יש נבחר ציבור שנמנע מסגנון כזה, גם אותו מבקרים.
אז עבור חברי המפלגה והפעילים הותיקים, המכירים במציאות כפי שהיא – אין דרך אחרת.
פרולטר, זה רק מעניין לשים לב כמה מהר היא החליטה אחרת
היא לא החליטה אחרת – זו הפרשנות שלך … היא תמיד הצהירה שזו מטרה אסטרטגית והבהירה שיש מגבלה טקטית. הבעיה, שאף אחד (חוץ מחברי מפלגתה) לא רצה להקשיב.
כעת, היא חושבת שיש גם הזדמנות טקטית … אני, דרך אגב, עדין חושב שאין כזו ולכן חושב שאפילו ההצהרה הנוכחית שלה מוקדמת מדי.
לא מצליח להבין את הבעיה.
כל הדברים שלעיל, נאמרו בטון של הערכת מציאות – ולא בטון של ‘זה לא ראוי’.
לפני חצי שנה, שלי יחימוביץ’ העריכה שאין סיכוי שהיא תהיה מועמדת ריאלית לראשות ממשלה.
היום, המצב הפוליטי השתנה, ולהערכתה התחזית הקודמת כבר אינה בתוקף – ולכן יש סיכוי כזה, ולכן זה יעד ששווה לכוון אליו.
(בהערת אגב – לדעתי, אם יהיה לנו עוד קיץ של מחאה, ואם מפלגת העבודה תנהל קמפיין מוצלח, סיכוי טוב שיחימוביץ’ לא תהיה רק מועמדת לראשות ממשלה, אלא ראש הממשלה האישה השנייה של ישראל)
הביקורת בפוסט היא כמובן על העדר התבטאויות בתחומים מסוימים.
פעם שניה לדעתי שאת מעלה את הטענה הזאת מול יחימוביץ. ולא שאני אוהד גדול שלה, אבל who cares?
תהליך השלום כבר מזמן לא בין 2 הנושאים הבוערים, המצב הכלכלי ואירן קודמים לו. וגם ככה הקשר בין התהליך למפלגת העבודה מעלה זכרונות שליליים אצל חלק גדול מהבוחרים. ולכן עדיף לא להבליט אותו. וגם ככה אין לשלי משהו מיוחד להציע, לא בהקשר של התהליך ולא בהקשרים ביטחוניים/אירן.
לכן הקלף שהיא תשחק עליו הוא הקלף הכלכלי. וזה לגיטימי. לא לכולם דחוף מישהו שיעשה שלום או מלחמה. מה גם ששניהם לא תלויים לחלוטין במנהיג, אלא לעיתים קרובות תוצאה של נסיבות מחייבות.
על סמך מה קבעת שהנושא הפלסטיני אינו דחוף? מה יקרה אם הפלסטינים יחליטו שנמאס להם מהקיבעון המדיני ויפתחו באינתיפדה? אותי מאד מעניין לדעת איך שלי היתה מגיבה במקרה כזה , האם היתה רצה בפניקה לפלסטינים לחתום על הסכם (כמו ברק) האם היתה מתקיפה “מטרות אזרחיות” בלי שום תועלת (כמו רבין ופרס) או האם היתה נכנסת לשטחים ומעלה את כולם באש עד שלא היה נשאר שם טרוריסט אחד(כמו שרון) או האם היא בכלל לא יודעת איך היתה מגיבה . את כל זה היא משאירה מעורפל , היא לא רוצה להציג עצמה כלוחמנית כדי לא להבריח שמאלנים או מנגד לא רוצה להציג עצמה הפייסנית כדי לא להבריח ימנים . במקום זה היא מעדיפה לפנות למקום קונצנזוסאלים כמו השנאה לטייקונים .
למקום=למקומות
ספר לי איך נתניהו יגיב לאנתיפאדה שלישית כי אני מת לדעת.
תודה דרור. לזכותה של יחימוביץ צריך לומר שנושא הביקורת על הטייקונים לא היה פופולארי, כשהיא בחרה להציב זאת בראש סדר העדיפויות. יחד עם כל מה שכתבת – יש לי עוד הרבה שאלות בשבילה בנושאים מדיניים, והיא נשאלה עליהם על ידי כתבים מדיניים/פוליטיים אך הסבירה שהיא מעדיפה להתמקד בנושאי החברה האזרחית. זה לא היה הולם כבר קודם וזה בטח לא הולם עכשיו.
הביקורת על הטייקונים היא אולי לא פופולארית , שלא לאמר לא קיימת , בתוך מליאת הכנסת (וכולנו יודע למה) אבל בציבור הרחב היא פופולארית ועוד איך . למעשה במחאה של הקיץ היו 2 קבוצות שהיה קונצנזוס בין שמאל וימין שהן האשמות – הטייקונים והחרדים.
דורון, אני יודעת שזה לא פופולרי. אבל מה לעשות, זו דעתי. הפלסטינים לא מתנדפים מן התודעה, רק בגלל שלחברה הישראלית מתחשק עכשיו לדבר רק על כלכלה וחברה. יותר מכך, גם אם רוצים ממש להתמקד רק בבעיות כלכליות, אני לא מסוגלת להבין איך אפשר להפסיק לדון בצרות הכלכליות ובקשיי הקיום של אנשים שחיים 20 קילומטר מפה ושמצבם הפיזי והכלכלי – משפיע ישירות גם על הכלכלה שלנו (וזה לפני שהתחלנו לדבר על מצבם ומצבנו הנפשי).
אז הנה, אפשר אולי להשיג עוד כסף לתקציב הבטחון, אם נפנה ישובים משטחי הגדה, לא? אפשר לשפר את מצבנו הכלכלי, אם המצב הכלכלי ישתפר אצלהם. צר לי שזה לא בון-טון. בבלוג הזה, זה לא ירד מסדר היום ועד שלא אשמע מיחימוביץ עמדות מפורשות ומפורטות בסוגיות הללו (לא מסתפקת בחצי סטטוס בפייסבוק) לא מתכוונת לרדת מכך.