– יאיר לפיד הקים את מפלגת עתיד והעובדה שהוא ממשיך להנחות טקסים מרכזיים, אירועיים בעלי רייטינג גבוה מכעיסה חלק מכלי התקשורת שתפקידם, לפחות הערב, הוא לסקר אירועי זכרון, וזכרון בלבד. גלי צה”ל הודיעו שלא ישדרו את טקס אותו מנחה יו”ר מפלגה. כך גם רשת ג’ של קול ישראל. ערוץ 2, ממשיך כרגיל, ומשדר פרומואים לטקס עם תמונתו של ראש מפלגת עתיד, לפיד. אתר וואלה, שסיפר לנו על ההחלטה של גל”צ, יעביר גם הוא את הטקס עם יו”ר המפלגה לפיד בשידור ישיר. גם רדיו ת”א ישדר בכייף.
– העתירה שהוגשה בעניין לבג”צ (על ידי עו”ד אסף אבן-חן) ובה דרישה למנוע מלפיד מלהנחות את הטקס, נדחתה על הסף, כיוון שלפיד וערוץ 10, שגם הוא משדר את האירוע, לא צורפו כמשיבים לעתירה.
– ברק רביד מביא את הסיפור המלא מאחורי ניסיונות משרד ראש הממשלה ושגריר ישראל בוושינגטון להשפיע על התכנים המשודרים בתוכנית התחקירים ’60 דקות’, כולל מאמרי דעה מקדימים וטלפונים לבכירים ב cbs. מרתק. מומלץ לצפות בכתבה המלאה של בוב סימון.
– (תוספת) יו”ר האופוזיציה שאול מופז וח”כ ציפי לבני נפגשו היום בבוקר פעם ראשונה מאז ההפסד שלה לראשות המפלגה. האם היא תשתלב בחזרה? ממה שמספרים לי, מפלגת קדימה התרשמה מן הועידה האידיאולוגית של העבודה וחושבת להרים אירוע דומה בסוף חודש מאי. במפלגה התחילו לעבוד על זה. כל ח”כ מן הסיעה קיבל נושא תחת אחריותו וכרגע עובדים עם סטודנטים, אנשי אקדמיה, צעירי המפלגה לגבש עמדות לקראת ועידת מפלגה.
– אני משתדלת לעקוב אחרי הפידים השונים של הפוליטקאים בכל מקום, כולל (ברור) באינסטגרם. תמונות הנוף הרומנטיות של השר משה (בוגי) יעלון שבו את לבי. הוא העלה את חלקן בעמוד הפייסבוק שלו. נקווה שהרומנטיקה (מבחינתי) לא תסתיים אם הוא יתחיל לצלם ולהתענג על נוף השטחים.
– היום בבוקר שמעתי את חלקו הראשון של הראיון עם ראש הממשלה, שערכו ירון דקל וגולן יוכפז בגלי צה”ל. אחרי החזרת גלעד שליט ואילן גרפל, ועכשיו עם ההתקדמות בנושא מג’די חלבי, נשאל רוה”מ גם על עודה טראבין והשיב שהיו עשרות מגעים בנושא בשנה האחרונה. אני מוסיפה פה גם את החזרתו של אחמד דעייף ממש לאחרונה, אחרי חצי שנה בלבנון. המסקנה כאן ברורה. בעוד כל ראש ממשלה ישראלי תמיד חזר ואמר שהחזרת שבויים, אזרחים, חטופים, היא בעדיפות עליונה, ברור שראש הממשלה הנוכחי גם מבצע ולא רק מדבר. יש לי תחושה שזה חסר תקדים (מבחינת העשייה).
– ולקראת החג מחר, עניין פעוט אחרון: הוידאו עם ברכת החג של ראש הממשלה. מומלץ לצפות עד הסוף. אני אהבתי, ממש אהבתי ויש לי תחושה שהילדים שלי יתגלגלו מצחוק ויתחברו היטב לברכות.
מובן לגמרי ששיקולים לא ממלכתיים של ברק וביבי השפיעו על גלי צה”ל וקול ישראל לא להעביר את הטקס. מצד שני כממלכתיים שיעבירו את הטקס בהר הרצל (שלטעמי היה צריך להתבטל אבל מי אני שאקבע).
אישית אני חושב שזו החלטה סופר מוצדקת. היעלה על הדעת שנחמן שי ינחה את טקס יום הזיכרון? מירי רגב? (בכוונה דוברי צה”ל בעבר וח”כים בהווה).
לי אין שום אינדיקציה שברק מעורב בהחלטה של גלי צה”ל. יש לך אינדיקציה לכך? אני לא חושבת שהוא מעורב בניהול יומיומי של התחנה…. לגבי קול ישראל – אני לא יודעת. אבל יש פה החלטה ככל הנראה של רשת ג’ בלבד.
איתך בנוגע לסרטון.
הקטנה שלי שפכה לאגר …
יש מצב שאת מתפקדת לליכוד בקרוב?
לא
ברק רביד לא מביא כלום, פרט לרכילות משעממת ממקורותיו המוטים במשרד החוץ. כבר כמה חודשים שהאיש, שמוזן בידי כמה פקידים אולטרה-שמאלנים במשרד החוץ (בדומה לכתבת שלהם לענייני חינוך, או חינוך-מחדש, טלילה נשר) משמש כמגאפון עבור פקידים לא-מקצועיים שמנסים להביא להדחת השרים הנבחרים באמצעות הדלפות מגמתיות שמספרות חלקי סיפורים.
ראיתי את הכתבה של סיימון, ואני מכיר את הנעשה בקרב הנוצרים בארץ (הן באיו”ש, הן של הנוצרי וחצי שחיים בפחד בעזה, והן של אלה שאללה בירך אותם והם חיים במדינה-הטוענת-ששתן-הוא גשם, הלא היא ישראל… הכתבה שלו היא לא סתם כתבה מגמתית, אלא בעיקר כתבה רשלנית. עבודה חובבננית מצידו של איש מקצוע עם רקורד של עשרות שנות ניסיון. עכשיו, CBS בכלל ו60 דקות בפרט, ידועים בכתבות העויינות שלהם לישראל (או להבדיל, לרפובליקנים), והלהט שלהם להכפיש כבר הוביל אותם בעבר לפרסם בדותות מובהקות (דן ראת’ר גמר ככה את הקריירה, עם פרסום מסמכים שקריים אודות שירותו של בוש במשמר הלאומי).
המקרה הנוכחי אינו שונה, ופעילותו של מייקל אורן היא ממש לא משהו דרמטי, שאמור לזעזע מישהו. הקביעה של סיימון כאילו “מעולם לא נתקל במשהו כזה”, היא דבר מצער – בהתחשב בכך שהאיש חי כאן שנים לא מעטות ולא ממש סבל מצנזורה…
“הארץ” הוא עיתון לא אמין באופן כללי, אבל הכתבות שלו שמתיימרות לחשוף מאחורי קלעים במשרדי ממשלה, אפילו לא מתחזות לדיווח ענייני – ואם את רוצה דוגמא לכך, לכי לקרוא את הכתבה מהיום על המשפחות השכולות המזועזעות מספר טיולים שקיבלו ממשרד הביטחון, ובו, רחמנא ליצלן, גם מסלולי טיול באיו”ש. מהכתבה עלול להתקבל הרושם כאילו יש זעזוע בקרב המשפחות, בעוד שבפועל, כתמיד, הזעזוע הוא בקרב כמה פעילים של ארגון נתמך-קרן חדשה…
מה שכן, תמיד מעניין לראות כאלה כתבות בטלוויזיות ולקרוא את הפולו-אפ עליהן בעיתון: זה תמיד מזכיר לנו שמעבר לעובדה שרוב התקשורת היא מוטה להחריד וסובלת מחוסר אמינות מובהק – הרי שבנוסף לכך היא מאופיינת בחלטוריזם מזעזע, בבורות משוועת, גם בקרב אנשים שסיפרו לנו עליהם שהם “שמות גדולים”…
המקרה הזה כן שונה. דן ראת’ר העלה בתוכנית שלו מסמך שעבר זיוף. זיוף. ראת’ר לא זייף אותו. מישהו זייף והטעה את ראת’ר. וזה חיסל לו את הקריירה. בוב סימון לא הושיב לך ניירת מול המצלמה, אלא אנשים שמדברים.
לגבי הכתבה היום על מסלולי הטיול. אין בידי את הספר. יש בידיך? האם זה נכון שבספר יש המלצה לקחת רובה, עוברים ליד כפר ערבי? זה ספר טיולים?
“ארגון נתמך קרן חדשה” אינו מילת גנאי. הקרן החדשה לישראל עשתה ועושה עבור המדינה שלנו הרבה ממה שאנשים מוכנים להעריך.
ולסיכום, הכתבה של רביד מצוינת לדעתי. כל כתבה על מאחורי הקלעים של התנהלות משרדים ממשלתיים, ובראשם משרד רוה”מ היא תרומה לידע ולדמוקרטיה.
מר “אחד שלא יודע, אבל שואל”,
ראשית, אני שמח שחרף הדיווחים המוטים, הלא מהימנים ושבמתבססים על פקידים שמאלנים שמנסים לפעול נגד הממשלה הנבחרת, אתה עדיין מקפיד לקרוא את הכתבות בשקיקה.
שנית, אני שמח לשמוע את הביקורת שלך על הכתבה, אף שהיא היתה לגיטימית יותר אם לא היית מסתתר מאחורי פסובדונים. אם אתה מלין על מהימנות, קשוט עצמך תחילה.
שלישית, הפוסט ב”דיפלומאניה” על מייקל אורן ו-60 דקות דווקא היה לדעתי מאוזן למדי, אם לא אפילו חיובי עבור מייקל אורן. ממנו דווקא לא שמעתי תלונות כל כך קשות כמו שאתה מבטא בתגובתך.
רביעית, טל – תודה על הפירגון.
שיהיה חג שמח
ברק
אינך צריך להיות מופתע מזה שאני קורא כתבות שלך. אני גם רואה “אל ג’זירה”, והם עויינים לליברמן ולביבי אפילו יותר ממך…
כדי לדעת עם מי להסכיםפ – כדאי לקרוא גם דברים שאינך מסכים עימם. העובדה שתופעה של קריאת טקסטים שאינך מסכים עימם, מפתיעה אותך – היא דבר מעציב, בהתחשב במקצוע שבחרת…
אני לא עיתונאי, ולא מתיימר להיות עיתונאי, והעובדה שאתה דורש ממני להיחשף, היא תופעה הזוייה כשלעצמה, בהתחשב בכך שכל הכתבות שלך מתבססות (כפי שצריך להיות) על מקורות ששאתה מקפיד לשמור על האנוניניות שלהם, ולא לחשוף אותם בפני מושאי הביקורת שלהם…
אין לי מושג מה שמעת או לא שמעת ממייקל אורן (בניגוד אליך, אין לי מקורות במשרד החוץ…), אבל תרשה לי להניח שהציפיות שלו ממי שתוקף את מדיניות החוץ של הממשלה הנוכחית בכל כתבה וכתבה שלו, לא היו בשמיים – וכשאין ציפיות, אין אכזבות…
בכל מקרה, ברשותך אמשיך לקרוא גם כתבות שאיני מסכים להן – ובאנצל ההזדמנות להמליץ גם לך לעשות כן. אולי ייפקחו עיניך לראות שהמציאות קצת יותר מורכבת מכפי שהיא נראית מרחוב שוקן…
חג עצמאות שמח.
לא, בשני המקרים מדובר בחלטורה מביכה שנבעה מעודף-מוטיבציה להכפיש. ראת’ר רצה להאמין שהמסמכים שהביאו לו הם אמיתיים, ולא בדק כמו שצריך – והגיע לו בדין להזרק מכל המדרגות (לו נהגו כך בכל עיתונאי שפרסם בדותה, אולי היינו זוכים לראות תקשורת פחות צהובה ויותר מקצועית).
סיימון ב-ח-ר את מי להושיב מול המצלמות, ו”שכח” לציין שהאנשים שאותם בחר, הם כאלה שלא באמת יכולים להגיד שהם פוחדים מהמסלמים שסביבם פחד-מוות (בעיקר בגלל שיהרגו אותם אם יגידו זאת…), אבל כן יכולים להגיד שהם נורא סובלים מהכיבוש המשחית והמדכא והמזעזע…
הניסיון המתועב לטעון כאילו בית לחם התרוקנה בגלל ה”כיבוש” הוא כ”כ נבזי שקשה לדמיין משהו חמור ממנו: שנות העזיבה הדרמטיות ביותר של בית לחם, היו דווקא מאז שבית לחם עברה לשליטת הרש”ף. העובדה שנעשתה כתבה על נטישת נוצרים את בית לחם, ולא הוזכר משטר האימים של תושבי אל-עאידה ודהיישה (בעיקר מחמולת עביאת) – היא חלטורה מביכה (או, במקרה הרע יותר – העלמת מידע זדונית. אני מהמר שזה לא זדון, לא בגלל שחסר זדון, אלא בגלל שהם חלטוריסטים וותיקים…).
לעשות כתבה על נטישת נוצרים את “ארץ הקודש” מבלי לציין שישראל היא המדינה היחידה במזה”ת לנוצרים, זו תת-רמה של עיתונות. אורן ונתניהו רתחו (כנראה בניגוד לנציגי האולטרה שמאל במשרד החוץ שהדליפו לרביד) כי ידעו שמטרת הכתבה היא לפגוע בתדמית של ישראל בעיני מוקיריה בקרב נוצריי ארה”ב. למרבה המזל, בחגורת התנ”ך” מכירים את CBS (ואת שאר גופי התקשורת של החוף המזרחי) ויודעים להתייחס אליהם כערכם – כלי תעמולה של השמאל, ותו לא.
לגבי הכתבה העלובה מהיום ב”הארץ” – אין בידי את הספר, ואני מוכן לקבל שכל התיאורים ש”הארץ” כתב לגביו הם נכונים (למרות שהעיתון הזה כבר הוכיח גמישות בנוגע לאמת לא פעם ולא פעמיים), ולא הצלחתי להזדעזע מניסוח שמציע לאנשים לא להסתובב לא-חמושים, כאשר הם מטיילים בסמוך לאזורים עויינים. נשמע לי כמו עצה נבונה, ואני ממליץ בהחלט לקבל אותה.
“ארגון נתמך הקרן החדשה” הוא לא מילת גנאי בעיני תומכי שמאל קיצוני, שנהנים מכך שכסף מממשלות זרות משמש לניסיון לדריסת רצון רוב הבוחרים כאן. בעיני חובבי הדמוקרטיה ישנה הסתייגות עזה מהרעיון האנטי-דמוקרטי שעומד בבסיס העמותות נתמכות הקרן, וחשים דחייה עזה מגופים פוליטיים שמוכנים לקבל כסף מהקרן.
ולסיכום, הכתבה של רביד היא עוד ניסיון לתת לנו רבע תמונה, להציג אותה כתמונה שלמה – כשבעצם הידע החלקי שהיא מספקת, עושה יותר לעיוות האמת, מאשר לחשיפתה. ביום שבו רביד יביא לנו חשיפה על משרד החוץ שלא תראה לנו כמה ביבי רשע, איווט פאשיסט, מייקל אורן סותם פיות, וכד’ – יהיה טעם להתייחס אליו כאל עיתונאי שבא לדווח. עדש לאותו רגע יש להתייחס אליו כאל מה שהוא: שופר של כמה פקידונים פחדנים שבמקום לעשות מעשה הגון, להתפטר ולהתריע מפני מה שהם רואים כמדיניות מסוכנת, מעדיפים לשחרר חצאי-סיפורים, במטרה להשחיר את הבוסים שלהם (אלה שהציבור הפאשיסטי שלנו העז לבחור…).
“ארגון נתמך קרן חדשה” היא מילת גנאי.
ל”אחד שלא יודע, אבל שואל” – עוברת הנה, השרשור מעיק:
תשמע, אני בכלל לא מבינה את הטיעון שלך. ברור שסימון בחר את מי להושיב. זה הסיפור שהוא מספר. מה רצית שהוא יבחר את האנשים ששגרירות ישראל בוושינגטון רוצה להושיב? אני לא מפקפקת בסיפור שלו. הוא כתוב טוב, מצולם טוב ומאוזן. זה שהסיפור לא נעים לאוזניך, זה כבר עניין נפרד.
אתה באמת חושב שכל המטרה של סיביאס היא לפגוע בתדמית של ישראל? מה סיביאס הם איזה משרד פרופוגנדה סמוי? וכך גם כל שאר גופי התקשורת של החוף המזרחי? וזה אתה כותב כי השיקגו טריביון, האל.איי טיימס והסן פרנסיסקו קרוניקל הם בסדר, לדעתך? אני חייבת לומר לך, שאתה מתחיל להישמע טיפה הזוי פה.
בנוגע לבית לחם, במקרה ביקרתי שם לפני כשנה. אני לא נוהגת להסתובב חופשי בשטחים, אבל יצא לי לנסוע לשם. התושבים שם סובלים בכל כך הרבה רמות, שהישראלים לא רוצים ולא מתעניינים, שזה פשוט לא יאומן.
אני לא רוצה מסיימון כלום – זכותו להציג טור פובליציסטי ככתבה עיתונאית – זה לא יהפוך אותה באמת לכתבה עיתונאית.
מי שנסה לדווח על מצב הנוצרים ב”ארץ הקודש”, ומגיע למסקנה שהסיבה לסבלם היא ישראל – או שהתרשל או ששיקר בזדון.
לא ייתכן שכתב שחי כאן עשרות שנים ויודע מה הפלסטינים עושים ל”משת”פים” (למשל, כאלה שיגידו שרע להם בגלל סיבות שאינן ישראל…) ולא יצרף את פיסת המידע החיונית הזו לכתבה שלו, כדי שצופיו בארה”ב, יהיו מודעים לכך שהמרואיינים שלו לא באמת מדברים באופן חופשי, ובהחלט ייתכן שהחשש מדבר מגרונם…
באשר לבית לחם – לא יודע עם איזה ארגון ביקרת שם (הטיולים האלה של “ארגוני השלום” מראים תמונה חלקית ומעוותת במקרה הטוב, ותמונה שקרית לגמרי במקרה הרע), אבל בבית לחם היה רע לנוצרים הרבה לפני ש”הוקמה החומה”.
התחיל להיות להם רע כאשר הפת”ח הגיע ב1994 והרכיב את מנגנוני הביטחון שלו מתושבי המחנות הסמוכים (אל עאידה ודהיישה) שכולם מסלמים. אז החל גל ההגירה הגדול מבית ג’אלה ובית סאחור – גל שהתגבר כאשר הפכו חוליות פת”ח מחמולת עביאת את בית ג’אלה לאתר הירי החביב אליהם לעבר שכונת גילה.
הטרדות של בחורות נוצריות בידי גורמי שלטון רשמיים (אנשי כנופיות פת”ח שקיבלו מדים ונשק במסגרת הסכמי אוסלו לסוגיהם) היו גם הן חזיון נפרץ למדי (בדיוק כפי שזה קיים בכל מקום שבו חיה אוכלוסיה מסלמית גדולה לצד אוכלוסיה לא מסלמית הכוללת נשים שמתלבשות בסגנון מערבי – ואם את לא מאמינה לי, נסי ללכת בירושלים מהגבעה הצרפתית להר הצופים בשעות הערב…).
כתבה שמציגה אותנו בתור הבעייה של הנוצרים בארץ הקודש, היא רשלנות נטוף או סילוף מכוון, או משהו באמצע (רשלנות שנבעה מכך שבין כה וכה תכננו להציג אותנו בתור הרשעים, ולכן לא צריך לעבוד קשה מדי…).
תראי כואב לי שאומרים עלינו דברים לא יפים בחו”ל, אבל כאשר זוהי האמת – אז צריך לקבל את זה ולנסות להשתפר. כאן זה לא המקרה. אנחנו באמת המדינה היחידה באזור שלערבים הנוצרים לא מסוכן לחיות בה…
הייתי באמצעות ארגון פלסטיני. לא נתמך של הקרן החדשה, אם זה מה שמטריד אותך. ראיתי את הבית שמוקף חומה משלושה צדדים, כדי שתהיה גישה מאובטחת (נתיב חומות גבוהות) ליהודים לקבר רחל. בושה מה שעשו לבית המשפחה הנוצרית הזו. הם מוצגים גם בסרט. מספיק לעמוד שם עשר דקות כדי להבין את העיוות והעוול. מבינה שלישראלים לא נעים לראות את המראות האלה. זה כספי המיסים שלי מממנים את הקמת החומות האלה. וזה נורא.
כספי המסים שלך מממנים הגנה על תושבים מפני ירי מבית לחם. אני מניח שלראות חומה זה לא נעים – ללכת ברחוב האנפה בגילה ולחטוף כדור בחזה, זה אפילו פחות נעים. הכדור נורה משכונה נוצרית בבית לחם (בית ג’אלה).
החומות לא מוקמות בגלל שאנחנו שונאים פלסטינים ורוצים שיהיה להם רע, אלא בגלל שיש רבים מהם ששואבים הנאה מלעזור לנו למות. ..
הארגון הפלסטיני שלקח אותך לטיול עשה לעצמו חיים קלים, ולקח אותך רק לאיפה שנוח. במחנה אל עאידה את ביקרת? יש שם שער ענקי בכניסה, שמעליו תלוי מפתח במשקל שני טון שנועד לבטא את הכמיהה לזכות השיבה. הם לא רוצים לשוב להתנחולויות הרעות, אלא דווקא לבית שלך, בעומק הקו הירוק…
יש לי הצעה בשבילך – נסי לחפש סיור בגזרה שמובל ע”י גורם פחות מעורב, ושיש לו פחות עניין בשטיפת מוח. אני לא הייתי בהוואי ובאיסלנד – אבל הייתי הרבה מאוד פעמים ב”שטחים הכבושים”, ומכיר אותם מצויין (כולל את בית לחם – גם במקומות שאליהם נמנעו מלקחת אותך…) ולצערי התיאורים שקיבלת בסיור-מטעם, הם אפילו לא קמצוץ מהתמונה המלאה.