במה לשפוך בה הכל, הכנס השנתי של עמותת כ”ן

הלכתי הערב (זה כבר אתמול, יום א’), לכנס השנתי של עמותת כ”ן למנהיגות נשים שנערך בנתניה. בהיותי אישה, ויותר חשוב אמא, חתכתי בשש ושלושים בדיוק, כדי להספיק להגיע בזמן ולשחרר את הבייביסיטר.

מנהיגות, כן או לא, את הלו”ז שלי בכל זאת מכתיבים שלושה בוסים קשוחים. וכך, כמובן שפספסתי את החלק העיקרי של הכנס, אך למרבה המזל, יש מי שהיה שם וסיכם את נאומי שלוש מנהיגות השמאל-מרכז עבורי.

התובנות המידיות שלי לקוחות דווקא מדבריה של מנהיגה מקומית, ראש עירית נתניה, שיודעת איך להחזיק קהל מרותק, גם כשהיא מאריכה בדברים לכאורה לא מעניינים. מרים פיירברג, נדרשה לפרטי הפרטים של תהליך כניסתה לחיים הפוליטיים, וסיפרה לנשים בקהל על מיני זוטות ומאבקי כוח של השלטון המקומי בנתניה,  כשהיא מלווה זאת בתיאורים מכאיבים של פועלם של גברי מרכז הליכוד נגדה “רק בגלל שאני אישה.”

פורקת, ראש עירית נתניה

עבור כל אדם סביר, ההסברים הארכניים שלה יכלו להיות משעממים, אבל למי שרוצה להכנס לפוליטיקה (ומן הסוג הזה של נשים הורכב הקהל, כך אני מבינה), הפירוט הזה היה משמעותי ובעיקר מרתיע. מרתיע, כי קשה להאמין שיש עדיין מי שרוצה לטבול בפוליטיקה המקומית, אחרי ששמע מפיירברג, איך אנשי הליכוד זלזלו בה ולא האמינו שבנתניה יכולה להיבחר אישה.

“אם אני אשב לכתוב ספר, על הכניסה שלי לפוליטיקה, זה יהיה ספר עצוב” היא אמרה והמשיכה וסיפרה “למרות שעשיתי את כל התפקידים העירוניים, במשך 20 שנה, מעובדת סוציאלית, דרך חברת מועצה, אחראית על קשישים, על ספורט, על תרבות, על מה לא? אמרו עלי בליכוד שבאתי משום מקום. שאין לי סיכוי, שחרדים לא יצביעו לי, שהסוחרים בשוק לא יצביעו לי. למה? כי אני אישה. כי לא הייתי גנרלית שהוצנחה. אחרי שניצחתי בתוך הפריימריז בליכוד, שגם עליהם הייתי צריכה להיאבק, פתאום ניסו בליכוד להתנער ממני, והוציאו לי את המיץ ואמרו לי שאני לא מתרוממת. עובדיה עלי (אז ח”כ מן הליכוד -ט.ש) אמר לי כל כך הרבה פעמים שאני לא מתרוממת שבסוף אמרתי לו בחזרה, ‘אתה לא מתרומם’. וככה זה נמשך, עד הבחירות. אלה האשימו אותי שאני אהפוך את נתניה לעיר שמוכרים בה חזיות ואלה האשימו אותי שבגלל עברי הדתי, אני אביא את כל בני ברק לכאן. בסוף ניצחתי על אפם וחמתם של כל הגברים.”

וזה רק על קצה המזלג. פיירברג תיארה מסע בחירות ללא תורמים כמעט, כי אף אחד לא האמין בה, כיתות רגליים (“עברתי ממנגל למנגל ביום העצמאות עד שלא יכולתי לעמוד יותר”), חוסר אמונה ביכולות שלה, סקרים פנימיים כדי להוכיח שהיא לא מתאימה, אישומים פליליים כדי להרוס לה ומה לא.

כשהקשבתי לה מדברת, חשבתי שפיירברג לא רק מנסה לפרוש את התמונה המלאה בפני הנשים ששוקלות התמודדות. יותר משהיא מנסה להפחיד אותן ולהרתיע אותן, היא נשמעה כמו אדם שצריך לפרוק, לספר ולהרחיב ולפרט, את כל מה שעבר עליה. סוג של תרפיה, לדבר עוד ועוד על אותם הימים הבלתי שוויוניים. כל זה קרה ב 1998. חלפו 14 שנה מאז ובינתיים, במקביל לפיירברג נבחרה גם יעל גרמן לראש עירית הרצליה ואליהן הצטרפה לפני שנתיים, טלי פלוסקוב, ראש עירית ערד. בנוסף, יש עוד שלוש נשים בראשות מועצות מקומיות ובסך הכל, שש נשים, מתוך כ  250 ראשי רשויות בישראל.

אי אפשר לדפוק נאומים מן הסוג הזה, של פיירברג, בפני אולמות של גברים. בטח היו אומרים עליה שזו התבכיינות ומה זה רלבנטי עכשיו.  לכן אתמול בערב, בכנס השנתי של עמותת כ”ן, היא מצאה במה ושפכה שם כמעט הכל. בעיני, דווקא ההתגוללות שלה, היתה מעניינת יותר מהכל.

אולי הנשים בקהל יפחדו מלהתמודד אחרי מה ששמעו. אבל לפחות אישה אחת, שמפנטזת על כך שילדות בנתניה יראו בה מודל, התחילה לפרוק.