הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
כתבתי בעיתון מעריב הבוקר על המינוי של דניאל שפירו לשגריר הבא של ארה”ב בישראל. תמצית הדברים (בחלק שלי בכתבה אשר עליה חתומים גם אלי ברדנשטיין וצח יוקד) ועל סמך אנשים מוושינגטון איתם הייתי בקשר אתמול בנושא זה הנה ששפירו הועבר מתפקידו, בשל חוסר שביעות רצון מן האופן בו נוהלו ענייני תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים, עם דגש על נושא ההקפאה.
הרי בבית הלבן של אובמה, כמו אצל כל אחד מן הנשיאים הקודמים וכמו בכל מוקד בו נידונה מדיניות חוץ של ארה”ב – רואים את מפעל ההתנחלויות כמכשול הגדול לשלום. אם המועצה לבטחון לאומי, וראש מחלקת מזרח תיכון, דן שפירו, היו רציניים בדרישת ההקפאה, אז הם הרימו ידיים מהר מדי ולא השתמשו בכל הכלים העומדים לרשותם כדי להבהיר לישראל שהיא לבד בעניין הזה. ואני לא מתכוונת רק לוטו שהטילה ארה”ב במועצת הבטחון של האו”ם. הרי המשיכו להתעקש על ההקפאה במשך שנה וחצי פלוס, ואז פתאום לפני כמה חודשים הרימו ידיים בלי להסביר מה קרה.
אין לינק ב nrg. אז הנה הכתבה:
אבל, שאל אותי אתמול עורך בדסק, אם לא מרוצים ממישהו אז משדרגים את מעמדו לתפקיד שגריר בישראל? ככה יעשה למי שלא סיפק את הסחורה? נדמה לי שגם ירון דקל שאל אותי על כך היום בבוקר ברשת ב’. ואני השבתי שכן. שפירו לא ניהל את העניינים כמו שצריך ונשלח לשרת את המדינה בתפקיד, בו הוא כבר לא יהיה קרוב לצלחת. מישהו כאן שמע על מהלכיו של ג’יימס קנניגהאם לאחרונה? או על דיק ג’ונס? אלה הם השגריר הנוכחי וקודמו. אולי שפירו יעבוד יותר לפי המודל שהכתיבו מרטין אינדיק ודניאל קרצר, שגרירים שהיתה להם זיקה גדולה לישראל, דוברי עברית ואף עם קרובי משפחה כאן ובכל מקרה, בהיותו של שפירו – באמת – איש נעים ונגיש, הוא בטוח יהיה מקור משיכה גדול כאן עבור יהודי ארה”ב המרבים לבקר. את העניינים בוושינגטון ימשיכו לנהל משם, לא מכאן.
ראיתי גם דעות שונות משלי. אחת מהן של גיל תמרי ידידי, שכתב בעמוד הפייסבוק שלו שמינוי דן שפירו מסמל שאובמה לא הרים ידיים מהתהליך המדיני : “הוא ממנה בחור צעיר ונמרץ .. ומי שיש לו דלת פתוחה לבית הלבן ולאוזנו של היועץ לבטחון לאומי.”
אופן המינוי של שפירו, גרם לי לחשוב ולהשוות את המהלך לאי-מינוי המקביל שנכשל בירושלים. בוושינגטון שולחים באלגנטיות את שפירו לתפקיד שיאפשר לו כבר בגילו הצעיר יחסית (42) לזכות בכבוד רב, ולהמשיך להשפיע על הקהיליה היהודית האמריקאית ואולי בעתיד להשתלב בעשייה המדינית בחזרה. בירושלים שולחים (יותר מדויק, בועטים) את היועץ לבטחון לאומי מחוץ למעגל הקרוב לראש הממשלה. בלי כיבוד ובלי כבוד, למרות שעוזי ארד בלונדון, יכול היה, בתיאוריה, להמשיך לשמור על קשר מקצועי מעולה עם ראש הממשלה.
