אתמול בחמש אחרי הצהריים

אתמול בחמש וחצי אחר הצהריים התקשר אלי נעם שליט. כן, נעם שליט. היינו אמורים להיפגש היום, ה 12 לאוקטובר כדי לדבר וכדי שאני אכתוב למגזין סוכות ב’ של גלובס הערב על הנעשה במאהל המחאה.

קצת מן המתרחש שם, קצת מן האווירה, לקלוט מה שליט אומר, אבל ללא ראיון מלא. קבעתי עם צלם, סידרתי שמירה לשלושת הילדים (בכל זאת ערב חג וכולם בבית כבר רצוף מיום שישי שעבר) וזהו.

אתמול בצהריים, התקשר אלי ערן מהמשרד של תמי שינקמן שמסייע לשליט עם התקשורת ואמר לי, שמעי, זה מתבטל. לא מתאים לו. אז פניתי ישירות לשליט. חשבתי לא לוותר. גיתית פנקס העורכת אמרה שזה חשוב להם בגלובס, עניין עקרוני, של לא להפסיק לטפל בנושא הזה ומבחינתם זה שער וסיפור מרכזי בחג.

אז התקשרתי שוב לשליט. ניסיתי לשכנע אותו להיפגש בשבת, אולי ראשון, בראש הנקרה באירוע של הקמפיין. בסוף בחמש וחצי, ואני כבר במשמרת ערב בדסק מעריב (אני עובדת בכמה עיתונים) הוא התקשר שוב, דיבר איתי באריכות (יחסית) ובנימוס וסבלנות רבה, כדרכו הנעימה של האיש והסביר לי שפשוט לא מתאים. בלי לחשוף דבר, מיותר לציין.

אני לא הסיפור כאן. ברור. וגם ההתרחשויות מאחורי הקלעים של העבודה העיתונאית אינם העניין. לפעמים פשוט, קשה להתעלם מן המגע האישי, הקטן, הרגעי, עם אדם כל כך מרתק שהפך בחמש השנים האחרונות, שלא מרצונו, לסמל עבור כל עם ישראל. נעם שליט, איש השעה. איש השנה.