אתר גיוס הכספים האמריקאי, פנדלי, מכניס מדי יום סכומים של 50 אלף דולרים ומעלה הנתרמים רק עבור קמפיינים פוליטיים. הנתון הזה צף אחרי שבחודשים האחרונים, שלושת המועמדים הרפובליקנים המובילים (שניים, ניוט גינגריץ’ וריק סנטוריום, פרשו זה מכבר) עסקו בהתקטטות זה בזה, במקביל לחיפוש אחר הכסף.
עד 2004 נהגו מועמדים פוליטיים בארה”ב לכנס ערבי תרומות, ולבקש מכל משתתף לשלם את סכום התרומה המירבי תמורת השתתפותו. כך, רק העשירים יכלו להרשות לעצמם לגעת במועמדים. 2,000 דולרים והם התחכחו במי שצריך.
ב 2004, הווארד דין הדמוקרטי התגאה בכך שגייס כ 15 מליון דולר, רק באמצעות פנייה באי מיילים לאנשים ששילמו לו הרבה תרומות קטנות. ב 2008, מכונת גיוס התרומות של הנשיא ברק אובמה, הניבה מאות מיליוני דולרים בסכומים קטנים באמצעות אתר האינטרנט שלו. והנה ב 2012 – הטרנד הוא גיוס תרומות פוליטיות ברשתות חברתיות (איך לא?)
פנדלי הוא רק דוגמה אחת לאתרים המאפשרים לאנשים לגייס כספים ברשת. לי עצמי יצא לאחרונה לחוות את התהליך הזה, באמצעות המקבילה הישראלית לפנדלי – מימונה (איזה שם! במיוחד היום בערב)
לפני כמה חודשים החלו בפנדלי לפרסם את ה‘פנדלי פוליטיקל אינדקס’ ובו מידע על הגידול בתרומות באמצעות האתר שלהם. הם מספרים שגיוס התרומות הפוליטיות קפץ פי 53 בהשוואה לשנה שעברה. זה מובן מאליו, כי בראשית 2011 הקמפיינים היו עדיין רחוקים ומעבר לכך – ברור שלפנדלי יש אינטרס להשוויץ במספרים.
מה ההבדל בין גיוס תרומות מן הסוג הזה, להבדיל מאשר דרך האתר של המועמד? פנדלי מאפשרים לכל אחד לרוץ לספר לחבר’ה על התרומה, בטוויטר, בפייסבוק, בלינקדין וכו’. אני מניחה שהמועמדים יכולים באתרים הפרטיים שלהם לשתול תוספים חברתיים מן הסוג הזה ללא קושי רב.
אז מה בכל זאת היתרון בפנדלי ואתרים שכמותו? לטעמי, אתרי גיוס מן הסוג הזה מאפשרים גם לפוליטיקאים שלא מן השורה הראשונה להתחיל גיוסי כספים פוליטיים ברשת. לא לכל אחד יש את המומחיות והצוות להקים אתר גיוס תרומות, כמו של שלי יחימוביץ’, לדוגמא (במקרה הזה, מדובר בצוות מתנדבים, דבר נדיר עוד יותר).
יצא לי לומר לקבוצת היזמים שמנהלים את מימונה הישראלי, שאיסוף תרומות פוליטיות קטנות ברשת זה אולי הדבר הבא בעונה הפוליטית הקרבה בישראל. אני בספק אם ראש הממשלה בנימין נתניהו או ראשי מפלגות אחרים יזקקו לכך. אבל מועמדים בפריימריס, שרוצים לנסות להיעזר בציבור, אולי. הדבר היפה בפעילות פוליטית מן הסוג הזה הוא שהדברים יתנהלו בשקיפות מוגברת. כולם יוכלו להציץ ולהתעדכן – מי הכי מהיר, הכי הרבה והכי עכשווי.
ויתכן שאני סתם מדמיינת. הניסיון מלמד, שטרנדים פוליטיים כאן, מתעכבים כמה שנים לעומת ארה”ב. פייסבוק לוהט אצלנו עכשיו, ארבע שנים אחרי שהיה הדבר החם באמריקה. אולי עוד מוקדם בשביל איסוף תרומות ברשת הישראלית.
תוספת מאוחרת:
רק עכשיו (ראשון בבוקר) נתקלתי בכתבה הזו בפידר, על גיוסי כספים ברשת. הנקודה המעניינת בכתבה הזו, מבחינת הפעילות הפוליטית, היא התמורה או האין-תמורה עבור “משקיעים” בתחום הפוליטי.
כמו כן, פגשתי הבוקר את יקי דיין, לשעבר קונסול ישראל בלוס אנג’לס והוא הפנה את תשומת לבי לאתר גיוס הפרויקטים היהודי. ג’יוסר, אתר אמריקאי שמתמקד במימון ציבורי של פרויקטים בעלי מטרות יהודיות. יש שם פחות פוליטיקה, אך כן מעורבות חברתית.
תוספת על התוספת:
ג’יוסר, כך מסתבר, הוא חצי אמריקאי חצי ישראלי – מתנהל באנגלית, מלוס אנג’לס, אך בין מייסדיו גם ישראלים. ועל הדרך נחשפתי לעוד אתר גיוס כספים ברשת, אליו לא הייתי מודעת קודם לכן. הדסטרט (Headstart), בעל השם הלועזי, אך מנוהל בעברית.
מעניין לעשות השוואה בין גיוס עובדים לגיוס כספים ברשתות חברתיות. בסקר שנערך על גיוס עובדים נמצא כי היה מעבר מהיר בעולם מגיוס בפייסבוק ובלינקדאין לכיוון הגיוס בטוויטר.
היום כאשר שלושת הרשתות מציעות אפשרויות לגיוס כספים (ע”י אפליקציות ייעודיות לנושא) מעניין אם גם גיוס הכספים יעבור מהפך.