אם אין אני לי

קצת על עצמי:

1. בגיל 31 החלטתי שאני רוצה להפסיק להיות עורכת דין ולהפוך להיות עיתונאית. הייתי אז אמא לילד בן שנה, מתוק ותובעני.

2. למרות שהחלטתי לעזוב את עריכת הדין, עשיתי את בחינות הלשכה של מדינת ניו יורק ועברתי. לא ברור מה עבר לי בראש. הבחינות היו סיוט רציני.

3. בגיל 33 מצאתי עבודה תמורת גרושים בתור כתבת האינטרנט של מעריב בוושינגטון. התחלתי את העבודה כשאני בחודש שלישי, של ההריון השני שלי. הבת שלי נולדה עשרה ימים לפני בחירות 2004.

4. שנה אחר כך עברתי לכתוב גם עבור עיתון הנייר.

5. חברה טובה שלי, יעלי, אמרה לי שאני מסוג האנשים שתמיד משיגים מה שהם רוצים בחיים ושאם הייתי מחליטה שאני ארוויח מליון דולר, זה גם היה קורה. בינתיים לא הרווחתי הרבה כסף מן העיתונות (דה! למרות שבשיחות פנימיות שלי עם עצמי, אני תמיד יודעת לדרוש שכר גבוה)

6. בחירות 2008 בארה”ב, אותן כיסיתי עבור מעריב היו אחת התקופות היפות בחיי. ביום האחרון של הפריימריז, נסעתי לבית חולים בפרברי וושינגטון וילדתי את ילדי השלישי.

7. התמונה בכותרת הבלוג צולמה על ידי ב 20 לינואר 2009 כשאני עומדת למרגלות גבעת הקפיטול ומסתכלת מערבה על ההמונים שבאו לצפות בהשבעת הנשיא ברק אובמה.

8. אני מדברת הרבה על הילדים, למרות שזה לא מעניין את רוב האנשים שאינם מן המשפחה.

9. בסוף  2009, אחרי שבע שנים יפות באמריקה, חזרנו לישראל כל המשפחה. רצון לחיות פה, ציונות, צורך במשפחה, תחושת ניכור בניכר. כל התשובות נכונות. המעבר היה מרגש ומורכב. לא בטוחה שלגמרי התרגלתי למדינתי בחזרה.

10. אני מכורה לחדשות. יעידו על זה כל חברותיי העורכות דין, שתמיד במשרדים בהן עבדנו, עוד במקצוע הקודם או כשלמדנו ביחד לבחינות לשכה, הרדיו היה דלוק ואני שאבתי כל מילה שאמרו הקריינים או המרואיינים.

11. במיוחד אני אוהבת פוליטיקה.

12. אני גם אוהבת גאדג’טים, מצלמות, לפטופים ושאר צעצועים של אנשים גדולים. אין לי טיפה סבלנות לצעצועים של ילדים.

13. אח שלי דני אמר לי שאני צריכה לכתוב עמוד “אודות” מקורי, אז ניסיתי.

14. אם אין אני לי מי, מצד אחד ומצד שני, השומרת אחי אנוכי.

אפשר לכתוב לי על כל דבר לכאן:

tal@eyaltal.com

או לפטפט איתי דרך עמוד הפייסבוק שלי

וגם לעקוב ולשוחח בטוויטר talschneider@

ואפילו להתקשר בסקייפ ל tal.schneider

 

טל