פורום מומחיות: האפשרויות המדיניות

ישראל נכנסת לשבוע השני של מבצע “צוק איתן” עם יעד מבצעי של הפסקת ירי הטילים על ישראל אך ללא יעדים צבאיים ומדיניים ברורים בטווח הזמן הרחוק יותר. תמונת המצב המדינית, מבחינת ישראל, מובנת פחות מאשר בעבר. בעוד לפני כמה שנים, ב׳עמוד ענן׳ ו׳עופרת יצוקה׳, ארה״ב היתה מובילת התיווך הבינלאומי וגם המגנה הטבעית של ישראל בפני הקהיליה הבינלאומית, הפעם נראה שאחרי השקעת זמן ומאמצים דיפלומטיים במהלך כל 2013 ומחצית 2014, למזכיר המדינה האמריקאי ג׳ון קרי ולנשיא ברק אובמה – לא בוער להתערב כאן יותר. הדברים לא נאמרו בוושינגטון מפורשות, אך קשה לפספס את גישת ה ׳תנו להם לאכול את הדייסה שבישלו לעצמם׳. לנשיא אובמה לקח כמה ימים טובים אחרי פתיחת המבצע עד ששוחח עם נתניהו בטלפון. בסוף השבוע האחרון הוא שוב דיבר עם נתניהו והציע שארה״ב תשמש כמתווכת. גם קרי חזר על ההצעה תוך שהוא מדגיש את זכותה של ישראל להגנה עצמית, אך גם תוך בקשה להימנע מהסלמה.

והטקסטים של הדיפלומטים הבכירים בעולם חוזרים על עצמם. למעט טוני בלייר, שליח האו״ם למזרח התיכון, אף אחד לא רץ לכאן כדי לדבר ישירות עם הצדדים. ממילא אין מי שמוכן לשוחח עם החמאס ישירות, והמתווכים העקיפים אשר דרכם אפשר לדבר עם החמאס, לא ממהרים לקפוץ למערכה. שרי החוץ האירופאיים חזרו בדבריהם בימים האחרונים על הנוסחה שהושגה בסוף 2012 בסיום מבצע עמוד ענן. ״צריך לחזור להפסקת האש של 2012״ אמר לורן פביוס שר החוץ הצרפתי, וכך גם ויליאם הייג, שר החוץ הבריטי. שוב אותו הדבר מאותו הדבר.

כשאין אדם בזירה הדילפומטית הגלובלית שמציע מעורבות עמוקה וניסיון לאתר פתרון שהנו מעבר למה שכבר ארע כאן לפני שנה וחצי, ולפני חמש שנים, מה הן האפשרויות המדיניות?

כינסנו את פורום המומחיות של סלונה והיום עם דגש על הזירה הדיפלומטית.

ח”כ לשעבר קולט אביטל, אשת משרד החוץ ומי ששירתה כקונסולית ישראל בניו יורק אומרת שכרגע המסלול המדיני אינו מתרומם לשום מקום. ״כולם חושבים על אותו השטנאץ. חושבים על השגת שקט לשנתיים שלוש. מדברים על כך שאין ברירה וכל כמה שנים האזרחים שלנו יצטרכו להיכנס לחדרים מוגנים ולצערי אין אף אדם בזירה כיום שמנסה לראות איך לנצל את המצב שהחמאס מאוד מוחלש ולנסות להגיע להסדר מדיני כלשהו”.

את לא רואה את הלחץ המדיני, לפחות מן הכיוון של האו״ם, מתחיל לפעפע?

“בשלב הזה אף אחד לא לוחץ ואם תהיה החלטה באו״ם היא לבטח תקרא לשני הצדדים להפסיק ואז, ממילא לאל מתחשבים בהחלטות האו״ם. האו״ם כיום לא מסוגל להביא להפסקת אש, כיוון שגם אין מי שיתווך”.

האם גנרל סיסי, נשיא מצרים לא נמצא בעמדה לפעול?

“אני חייבת לומר שבמצרים, כרגע, לא ממש מתים להיכנס לכל העסק. אם לנתניהו היה שכל הוא היה צריך לפנות לאבו מאזן, להטיל עליו את האחריות ולאפשר לו יותר סמכות. לתת לו לתפוס פיקוד. ואז אולי בשילוב של עבודה של אבו מאזן, עם הירדנים, המצרים ואולי אולי הטורקים ברקע, ניתן היה להוביל משהו. אבל קודם כל צריך להכניס את אבו מאזן למשוואה המדינית, להשיג לכך גיבוי אמריקאי ולתת לו יותר אחריות בנוגע למה שקורה בעזה. ממילא זה מתחייב מהסכם הפיוס שהוא חתם עליו”.

מדוע האמריקאים לא מעורבים כרגע?

“האמריקאים די עצבניים מאיתנו ובצדק. קרי יצא מגדרו במשך שנה וחצי ושם את כל יוקרתו על העניין ופה ירקו לו בפרצוף. פעם אחת בצורה גלויה, פעם אחרת בהדלפות. עשינו ממנו צחוק והוא לא ימהר עכשיו לבוא להצלתנו”.

לשיטתך, אם מכניסים את המצרים ואת אבו מאזן למשוואה, אז יבואו גם דרישות כלפי נתניהו, להקל על העזתים, לשחרר את הסגר ועוד. הוא יהיה מסוגל לעמוד בכך?

“לדעתי כן. אני מאמינה שהוא מחפש מוצא. אני רואה שהוא מאוד מוטרד, ושהוא לא מתלהם ושלמרות שנפתלי בנט יושב לו על הוריד, נתניהו לא מאבד כיוון. אגב, על אף שנדמה שבנט הולך עם הראש בקיר, צריך לציין שיש בימין גם את אורי אריאל, שאמנם רוצה לסחוט את הלימון לטובת ההתנחלויות, אבל הוא הרי לא מטורף ולא רוצה להשתגע בעזה. את בנט איני מכירה מספיק, אבל קשה לי להאמין שמישהו מהם באמת מאמין שישראל יכולה לספח את כל שטחי סי ולקבל חרם טוטלי על ישראל ואפילו מדינות שינתקו איתנו את היחסים”.

מה לגבי שרת המשפטים ציפי לבני? הקול שלה נדם ולעומת מלחמת לבנון השניה, אז היא היתה חברת קבינט ולקראת סוף המלחמה לחצה להפסקת אש, הפעם היא פשוט לא קיימת?

“צריך לזכור שגם ב 2006 היא לא ממש לחצה בהתחלה. רק ביום ה 17 למלחמה, אחרי שקיבלה לחצים רבים מבחוץ, היא הלכה לכיוון של לחפש מוצא מדיני ומאז היא מנפנפת בזה בכל הזדמנות. היום זה די מדהים שלא שומעים ממנה כלום ועמיר פרץ הוא זה שמחליף אותה עם הקול המדיני”.

מה את מצפה ממנה לעשות?

“שתקום ותסע לאבו מאזן ותהיה זו שמשכנעת אותו, מטעם נתניהו, להיכנס יותר לעומק התיווך והנסיון לחלץ מוצא מדיני”.

רות וסרמן לנדה, מי ששירתה כסגנית שגריר ישראל במצרים בין השנים 2003- 2006 לא רואה גם היא במצרים כמתווך מיידי. “המילה תיווך בהקשר הנוכחי היא בעייתית. אין כיום מצב בו המצרים יכול להיעמד בין שני הצדדים, לזכות באמון משתי ההנהגות ולפתור את הקשיים. בעוד להנהגה המצרית הנוכחית יש מערכת יחסים דיפלומטית וצבאית טובה עם ישראל, המצב שלהם כלפי החמאס רחוק מכך. איתנו יש להם כיום יחסי אימון. נקודה. עם החמאס, ממש לא. חלק ממנהיגי החמאס הם פרסונות נון גרטה במצרים”.

ותיווך שלא במובן המילולי?

“ברמה האסטרטגית, האיזורית למצרים יש אינטרסים להמשיך להיות בולטת ומובילה. החמאס מאוד מרגיז אותם והם רוצים לגרום להם לשלם על חוסר הכבוד כלפיהם. אבל צריך לזכור שההנהגה המצרית גם לוקחת בחשבון את דעת הקהל של הציבור האזרחי במצרים. למורסי היו מצביעים רבים ויש במצרים אנשים רבים שכן רואים את המצב ההומניטרי בעזה וככל שהתמונות הקשות יזרמו מעזה, ההנהגה המצרית לא תוכל להתעלם מכך. ולכן, המצרים אולי יוצאים בהצהרות לא ידידותיות כלפי ישראל, על פי הן על ישראל להפסיק את הפעילות העוינת וכולי”.

ומה האינטרסים של מצרים ברמה האיזורית יותר?

“הם רואים את עצמם כמובילי האיזור ולכן ברור שהם לא יכולים להרשות לעצמם, מבחינת ההגמוניה האיזורית שיצמחו אצלם תאי טרור ושהאי היציבות בסיני ובגבול רפיח תשפיע עליהם. למצרים יש גם שאיפות להכרה בינלאומית, ולמרות המתח בינם לבין האמריקאיים, הם זקוקים להשקעות הבינלאומיות. צריך לזכור שסיסי הוא מנהיג עם המון אומץ, כלפי העם שלו, והוא בהחלט רוצה לרכוש נקודות אצל האמריקאיים ומכך עולה שיש לו עניין רב לשחק תפקיד מרכזי בסיפור. מבחינת סיסי, מעורבת מוגברת של אבו-מאזן היא חשובה. הוא יהיה מתוסכל אם החמאס יצאו מכל הסיפור גיבורים. הוא רוצה להעצים את אבו מאזן על חשבונם. אמנם הוא לא רואה הכל באותו האופן כמו אבו מאזן אבל מבחינת האינטרסים באיזור, יש ביניהם זהות מסוימת”.

ובכל זאת למרות שתיווך קלאסי, כפי שאת מציינת אינו אפשרי – מה מצרים יכולה לתרום מאחרי הקלעים?

“פתרון מסוים שיאפשר זירת פעולה איזורית שהיא יותר מאוזנת ומבוקרת. השפעה של מדינות ערב חזקות באיזור, שישמשו ערבות איזורית לכך שזה לא יקרה שוב. להשתמש בכלים שעומדים לרשות המנהיגים באיזור והם עצירת מימון ישיר המועבר לחמאס, סגירת נתיבי הברחות. זה לא יקרה רק עם שחקן אחד כמו מצרים, אלא בהסדר איזורי, שבו יהיו מעורבים למורת רוחם של מצרים גם הקטארים. המצרים והקטארים אמנם משחקים חתול ועכבר, אך גם במצרים כנראה מבינים שאין ברירה אלא לשתף את הקטארים, כי בסופו של דבר הם עומדים עם פנקס הצ׳קים בצד. אם אני מעריכה את הפאזל האיזורי בצורה נכונה, הקטארים יהיו חייבים לקחת חלק בהסדר כלשהו בתור אלה שמשלמים את המחיר”.

* * * *

ומה תפקידה של טורקיה במשחק הדיפלומטי האיזורי? ד״ר גליה לינדנשטראוס חוקרת במכון למחקרי בטחון לאומי המתמחה במדיניות החוץ הטורקית אומרת שמערכת היחסים הדיפולמטית הנוכחית בין ישראל לטורקיה אינה מאפשרת להם לשמש כגורם מעורב. “שתי המדינות לא ניצלו את התקופה שחלפה כדי לייצר נורמליזיציה ביניהן ולפתור עד תום את הסכסוך הקודם. טורקיה ממשיכה להדגיש בפני אזרחיה שיש להם קשרים טובים עם החמאס, אך בפועל השנים האחרונות בהן טורקיה וקטאר ניהלו את מערכת הקשרים עם החמאס והיו אמורות למשוך אותם לכיוון מתון יותר, לא צלחו”.

זה כבר ודאי שטורקיה לא נמצאת כיום במקום בו היא יכולה להתערב ולהוביל מהלך דיפלומטי כלשהו?

“לא רק שהם לא במצב יחסים מן הסוג הזה עם ישראל, יותר ברור מכך  – החמאס לא מעוניין כיום בהפסקת אש. הם מחפשים תמונת ניצחון עבורם, איזה הישג מוראלי. להוכיח שהם פגעו בחיילים או בתושבי ישראל ואין להם את זה”.

מה ההשפעה של הבחירות הקרבות בתוך טורקיה על האופן בו ארדואן מנהל את יחסי החוץ, במיוחד בנוגע לחמאס?

“ארדואן חותר להשגת לפחות 50% מן הקולות ופחות מזה יחשב פגיעה במעמדו. בנוגע לחמאס, ולפלסטינים, הטורקים תמיד רגישים לסבל בעזה. אפשר לראות שהעיתונות המקומית הטורקית מלאה בדיווחים מעזה, אבל לא מעבר לכך. הטורקים אינם ממלאים כיום תפקיד של שחקן המשפיע על החמאס ובפועל התגובה הטורקית כיום היא כמעט זהה אחד לאחד למה שהיה בסיבובים הקודמים. אותם הגינויים לישראל כאשר הפעם הם הוסיפו את האלמנט של ׳אל לישראל להיכנס קרקעית בשום פנים ואופן׳. ההצהרה שלהם הפעם יותר פרטנית”.

 מילה של הכרה מן הטורקים למתקפת הטילים נגד אזרחי ישראל – הם לא משמיעים?

“אין שם שום שיח על הזכות של ישראל להגנה עצמית. מבחינתם, אין שום נפגעים בצד הישראלי ולכן כל ההתרחשות היא תוקפנות ישראלית בלבד”.